כשהסביבה שלנו מפסיקה לעבוד בשבילנו
יש רגע שבו המקום שבו אנחנו גרים או עובדים מפסיק להתאים לנו. לא רק היום, אלא מתוך חשש ששינויים במצב הבריאותי יובילו להדרדרות ביכולות הפיזיות. הבית נשאר אותו בית ומקום העבודה נשאר אותו מקום, אבל המקומות שהכרנו כל כך טוב מתחילים להפוך למכשול.
זה הרגע לעצור ולחשוב, ביחד או לבד, מה אני מצפה מהיכולות הפיזיות שלי בעוד שנה, שנתיים או שלוש. זה מה שחשוב לתכנון קדימה.
המדרגה שהכרנו כל כך טוב, המפלס העליון של הגינה, והעובדה שאנחנו גרים בקומה השנייה פתאום כל אלה ביחד מרגישים לא נוחים ומעלים אצלנו חשש. מתחילות לעלות אצלנו מחשבות מה יהיה בעוד זמן מה
לפני שמתכננים חושבים
רוב האנשים שנתקלים במצב חדש מבחינת ההתמודדות עם היכולות הפיזיות שלהם לא רוצים לעזוב ולא רוצים לבצע שינויים גדולים בסביבה המוכרת שלהם. הם השקיעו שנים במקום שהם מכירים ואוהבים, אבל הם יודעים שמשהו צריך להשתנות. בשלב הזה עוד לא ברור מה בדיוק.
מהנקודה הזו קשה לאמוד את השינויים שיתרחשו בעתיד, ולכן גם קשה לדעת מה מידת ההתאמות הנדרשות כבר עכשיו. חשוב להגיע לעבודה משותפת עם יועץ נגישות או מתכנן שעובד לפי כללי תכנון מכליל, ולדעת לציין את הדברים המהותיים שמפריעים לכם בסביבה שמקיפה אתכם. אם מדובר במדרגות קטנות פה ושם, מפלס ריצוף או גינה שלא נמצא בגובה המדרכה והכניסה הראשית, שביל בשיפוע לא נכון, או ריצוף ישן שכבר לא מתאים ליכולות הפיזיות שלכם. כל אחד מהדברים האלה נראה קטן לבד, אבל ביחד הם המגבלה שמונעת את רצף הנגישות.
בדיוק שם אדם שמתכלל את כל המרכיבים ביחד יכול לעזור לבצע את ההתאמות הנדרשות במקומות הנכונים, וליצור מחדש את רצף הנגישות שאתם זקוקים לו.
מעלון משופע או מעלון אנכי
רבים פונים ומנסים להבין את ההבדלים בין שני המכשירים האלה, את היתרונות והחסרונות של כל אחד, ואת אופן ההתקנה.
מעלון משופע הוא מעלון עם מסילה שעוקבת אחרי המעקה של המדרגות. הוא מתאים בעיקר למקומות שיש בהם רצף של מדרגות בלי שינויי זווית חדים, כמו שבירות של 90 או 180 מעלות. אפשר להתקין מעלון משופע גם במדרגות עם שינויי זווית, אבל זה מסבך ומייקר את הפתרון.
מעלון אנכי דומה במהותו למעלית, אבל בלי בור. הוא לא דורש ביסוס יסוד וחפירה כמו מעלית רגילה בבניין מגורים. על אף שהוא יקר יותר, הוא מאפשר שימוש נוח יותר. כשהפרש הגובה עולה על כ-2 מטרים, מומלץ להשתמש במעלון אנכי מסוג פיר סגור.
לגבי ניקוז מי הגשם יש כמה דרכים עיקריות. אחת מהן היא יצירת שיפוע ניקוז בכיוון ההפוך לפתח המעלון. הדרך השנייה היא הקמה של תעלה פתוחה לאיסוף מי הגשם והרחקתם באמצעות צינור לאזור מרוחק בגינה. שילוב של שני הפתרונות מאפשר שימוש במעלון גם בימי גשם.
מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע מנוסה שיש לו רקע בתכנון ובהנדסה. רק מי שמבין את תמונת ההנגשה הכוללת יודע לחבר בין הניקוז, המעלון והסביבה כך שהפתרון יישאר שמיש גם בגשם.
רמפה והשיפוע המומלץ
כנראה שלא נצליח להכריע אם עדיף שיפוע תלול וקצר או שיפוע מתון וארוך יותר. לכל אפשרות יש יתרונות וחסרונות משלה.
גבולות התכנון לרמפה הם בין 8% ל-3%. 8% הוא השיפוע המקסימלי, והוא נחשב יחסית תלול, במיוחד כשמדובר באדם שמתנהל עצמאית בכיסא שאינו ממונע. 3% הוא שיפוע כמעט לא מורגש, והוא קרוב להנחיות לשיפוע ניקוז מים, כך שהמים לא נשארים על הריצוף וגולשים לאזור המנוקז.
ההחלטה על הקמת רמפה כדרך נגישה היא לא רק החלטה כספית. היא גוררת איתה החלטות נוספות: צמצום שטחי הגינה הקיימת, האם יש בסמוך מדרגות שמובילות לאותם חלקים בחצר, ומה הרוחב של הרמפה מול הרוחב של הדרך שאינה נגישה. האם עושים שני שבילים נפרדים או שביל נגיש אחד ברוחב של 100-130 ס"מ.
ההחלטה על רמפה לא צריכה להפוך את המקום למוקד מוסדי. אפשר להסתפק במעקה או מאחז יד, מעוגן באמצעות מספר קטן של מוטות, שמלווה את הירידה או העלייה בשיפוע המתוכנן.
חשוב לקבל מהמתכנן שמכיר את תקן הנגישות את פרטי הביצוע ואת פרטי הבניין. את התוכנית עם הפרטים יש להעביר לקבלן המבצע לפני תחילת היציקה והעבודות בשטח.
אם בחרתם באדריכל שמכיר את הנושא, אוהב לרדת לפרטים ומביא יד אישית לשימוש בחומרים, בתאורה ובאמצעים שכבר קיימים בשטח, תקבלו שני דברים. שדרוג למראה ולעיצוב של המקום שאתם מכירים ואוהבים, וגם דרך נגישה שמתאימה לכם היום ונותנת מענה לצרכים העתידיים. כך שתוכלו להגיע לכל מקום בקלות ובבטיחות, במקום שמרגיש שלכם.
